חזקת השיתוף
העיקרון העומד בבסיס חזקת השיתוף הוא כי משך חייהם המשותפים של בני הזוג, נוצרת שותפות קניינית בכל הרכוש אשר נצבר במאמץ משותף והוא שייך לשני בנה"ז באופן שווה, אף אם הוא רשום על שם אחד מהם בלבד (בג"צ בבלי). חזקה זו נוצרה על מנת ליתן מענה למצוקה שנוצרה בעת פרידת הצדדים, כאשר רכוש, אשר נצבר ע"י שני בני הזוג יחד, רשום על שם אחד מהם בלבד ומותיר השני חסר כל.
התנאים להחלת חזקת השיתוף הם – אורח חיים תקין ומאמץ משותף.
מועד הקרע – המועד בו הופסק השיתוף בין הצדדים, בין ע"י עזיבת מי מהצדדים את הבית, יצירת הפרדה רכושית, הגשת תביעות בביהמ"ש וכו'.
איזון משאבים
חוק יחסי ממון, אשר חל על בני זוג אשר נישאו לאחר יום 1.1.74, קובע את הסדר איזון המשאבים. עפ"י הסדר זה, משך חיי הנישואין, חל משטר של הפרדה רכושית בין הצדדים, אך עם פקיעתם, במקרה של גירושין או מוות, קמה לכל אחד מן הצדדים, הזכות לקבל את מחצית שווי כלל הרכוש אשר נצבר משך שנות הנישואין. עפ"י הסדר זה, אין צורך בהוכחת שיתוף.
ויודגש, כי כלל נכסי הצדדים עומדים לחלוקה עם ביצוע איזון המשאבים, לרבות מטלטלין, מקרקעין, מכוניות, זכויות כספיות, זכויות סוציאליות, נכסי קריירה וכל זכות שנצברה להם משך שנות נישואיהם, בניכוי חובותיהם. כל זאת, למעט נכסים שהיו למי מהצדדים ערב הנישואין ולמעט נכסים, אותם מוציא חוק יחסי ממון מהסדר האיזון (מתנות, ירושות, גימלה או פיצוי וכל נכס אחר עליו החליטו הצדדים ששוויו לא יאוזן).
מהם נכסי קריירה? –
אלו הם נכסים אישיים כגון מוניטין אישי וכושר השתכרות מוגבר. אלו הם "נכסים" הנוצרים אף הם משך שנות נישואי הצדדים ומורכבים למעשה מיכולתו של אדם, כישוריו, השכלתו, ניסיונו והמוניטין שצבר משך תקופת הנישואין. אף אלו עומדים לחלוקה עם פקיעת הנישואין. כך קבע ביהמ"ש העליון בפסיקתו.
נכסי הקריירה הם נכסים משותפים, הניתנים לחלוקה, כאשר ההשקעה העיקרית בצבירתם היתה במהלך החיים המשותפים וניתן לייחס את הפירות לאותה ההשקעה. הדבר מקבל משמעות יתרה, כאשר בין הצדדים פערי השתכרות משמעותיים או שצפויים פערים בפוטנציאל ההשתכרות העתידי שלהם.
הרציונל העומד מאחורי קביעה זו, היא ליצור מצב של איזון, במסגרתו תבוצע חלוקה אמיתית של כלל נכסי הצדדים, לרבות הנכסים שאינם מוחשיים. חלוקה מאוזנת זו, יש בה כדי לצמצם את הפער לעניין כושר ההשתכרות של הצדדים בפועל או פוטנציאל השתכרותם העתידי.
חוק יחסי ממון בין בני-זוג, התשל"ג-1973
חוק זה חל על בני זוג שנישאו או על בני זוג המתעתדים להינשא.
חוק זה אינו חל על ידועים בציבור, שאין בכוונתם להינשא. חוק זה אינו חל על בני זוג מאותו המין, שכן נישואין בין בני אותו המין טרם הוכרו במדינת ישראל ועל כן, המדובר בידועים בציבור, שהחוק אינו חל עליהם ומכאן שגם לא חלק עליהם הסדר איזון משאבים, כי אם חזקת השיתוף.
סעיף 1 לחוק – הסכם ממון
- הסכם ממון הוא הסכם המסדיר את יחסי הממון בין בני זוג.
- הסכם כזה ושינוי של הסכם כזה ייעשו בכתב. זוהי דרישה מהותית.
סעיף 2 לחוק – אישור ואימות
- הסכם ממון טעון אישור של ביהמ"ש או ביה"ד הדתי וכן שינוי של הסכם מסוג זה, טעון אישור.
- האישור יינתן רק לאחר שנוכח ביהמ"ש או ביה"ד, כי הצדדים עשו ההסכם בהסכמה חופשית, כאשר מבינים הם את משמעותו ותוצאותיו.
- נוטריון יוכל לאמת הסכם ממון שנכרת טרם הנישואין ובלבד שנוכח כי בנה"ז עשו ההסכם בהסכמה חופשית ולאחר שהבינו משמעותו ותוצאותיו.
סעיף 3 – תחולת ההסדר
- כאשר בני זוג לא ערכו הסכם ממון ביניהם או כאשר ערכו הסכם ממון ואין ההסכם קובע אחרת, הרי שיחול הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק.
- היה וערכו הצדדים הסכם ממון, הרי שביכולתם להתנות על הוראות החוק, והוראות הסכם הממון גוברות על החוק.
סעיף 4 – העבר תוצאות במשך הנישואין
משך שנות הנישואין, חל משטר של הפרדה רכושית בין נכסי הצדדים, וזאת עד למועד פקיעת הנישואין, שאז יבוצע איזון המשאבים, בהתאם להוראות סעיף 5 ו/או סעיף 5א לחוק.
סעיף 5 – הזכות לאיזון בפקיעת הנישואין
איזון המשאבים יבוצע עם פקיעת הנישואין ובו יאוזנו כלל נכסי הצדדים (לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות), למעט אלו המפורטים בסעיף 5 לחוק.
סעיף 5א – הקדמת המועד לאיזון המשאבים (תיקון מס' 4)
החוק מאפשר כיום להקדים את מועד איזון המשאבים ולאזן את נכסי הצדדים אף בטרם פקיעת הנישואין, תוך עמידה בתנאי הסעיף המפורטים.
סעיף 6 – מימוש הזכות לאיזון
- סעיף זה מפרט כיצד יבוצע האיזון בפועל, תוך קיזוז החובות וכו'.
- כמו"כ, דן הסעיף במצב של מחלוקת בין הצדדים שאז יחליט ביהמ"ש או ביה"ד עפ"י נסיבות העניין.
- כמו"כ, מפורטים בסעיף זה שיקולים שיוכל לשקול ביהמ"ש או ביה"ד בבואו לבצע את איזון המשאבים בפועל.
סעיף 6א – מכירת דירת מגורים של בנ"ז
הסעיף דן במקרה שבו יש למכור דירה המשמשת למגורי הצדדים או למגורי ילדי בנה"ז הקטינים, במסגרת איזון המשאבים, בו לא יורה ביהמ"ש או ביה"ד על מכירה כאמור עד שנוכח כי נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים לתקופה שיקבע.
סעיף 8 – סמכויות מיוחדות (תיקון מס' 4)
בנסיבות מיוחדות, יוכל ביהמ"ש או ביה"ד לקבוע קביעות החורגות מן הכללים של ביצוע איזון המשאבים עפ"י חוק יחסי ממון. כך למשל, יוכל לקבוע כי יהיו נכסים נוספים מעבר לקבוע בסעיף 5 ששוויים לא יאוזן, או כי איזון המשאבים לא יהא מחצה על מחצה, וזאת תוך התחשבות בנכסים עתידיים, לרבות כושר השתכרות של כ"א מהצדדים.
פסיקת ביהד"ר מול ביהמ"ש
- ביהד"ר אינו מכיר בחזקת השיתוף.
- ביהד"ר מחוייב לפסוק עפ"י החוק, לרבות לפי הוראות חוק יחסי ממון, ועליו להחיל את הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק, מכוח סעיף 13 לחוק.
- ביה"ד משתמש בהוראות סעיפים 7 ו-8 לחוק במקרים בהם אין הוא חפץ לחלק את רכושם של הצדדים בחלקים שווים. וכך, פרשנות דתית לחוק מאפשרת סטייה מהוראות החוק כפשוטן.
- ביהמ"ש פוסק עפ"י הוראות חוק יחסי ממון ומחיל את הסדר איזון המשאבים וכל הוראות החוק בפסיקתו במקרים של בנ"ז שנישאו לאחר ה-1.1.74.
- בעבר, נהג ביהד"ר לפסוק בענייני רכוש עפ"י הרישום, משמע, שגם רכוש, אשר נצבר ע"י הצדדים במשותף משך שנות נישואיהם, נפסק לטובת הצד שעל שמו היה רשום וכך נפגעו זכויות הצד השני ברכוש הנ"ל (לרוב המדובר היה בזכויות נשים). כיום, עם החלת חוק יחסי ממון, הרי שהצטמצמו הפערים בין פסיקת ביהמ"ש לביהד"ר בכל הנוגע לחלוקת הרכוש של בני זוג.
בנוסף, היתה נהוגה בעבר מגמה, לפיה נפגעו זכויות אישה שבגדה ברכוש אשר הגיע לה עם פקיעת הנישואין, אך בג"צ אמר דברו בעניין, ואין עוד כל פגיעה ברכושן של נשים במקרים של בגידה. כל זאת, בכפוף לאמור לעיל, בהינתן סעיפים 7 ו-8 לחוק יחסי ממון, המתירים איזון שאינו מחצה על מחצה מטעמים שונים.
