הצעת החוק באה אל העולם לאחר שניתן פסה"ד בבש"א 6980/04 לוצאטו נ' לוצאטו ע"י כב' השופט עדי אזר ז"ל (להלן – "פרשת לוצאטו"), ביושבו כרשם ביהמ"ש המחוזי בת"א. פסק הדין ניתן ביום 8.7.04.
החידוש בפסק הדין הינו בקביעת השופט לפיה:
"…בלשון בני אדם ועל פי תכלית החקיקה, לא ניתן לקבוע כי תאגיד ייחשב משפחה וכי אדם יראה בתאגיד את משפחתו. צירופם של תאגידים לסכסוך מעיד על אופי מסחרי של המקרה בעוד שהמחוקק התכוון לכך שהחוק יחול על סכסוכים ישירים בין בני משפחה ולא סכסוכים באמצעות תאגידים".
במה דברים אמורים?
בפרשת לוצאטו נדונה מחלוקת שלא היתה מחלוקת של המעמד האישי, כי אם מחלוקת מסחרית בקשר לעניינים עסקיים. הצדדים לתביעה היו בני משפחה וגם תאגידים שבבעלותם. ביהמ"ש קבע כי הסמכות לדון בעניינים מסוג זה אינה מסורה לביהמ"ש לענייני משפחה, שכן לא לכך כיוון המחוקק, כאמור לעיל.
אם כן, ביהמ"ש סבר כי תאגיד איננו משפחה ומכאן כי סכסוך בו מעורבים תאגידים, אף אם הוא בין בני משפחה, לא יידון בפני ביהמ"ש לענייני משפחה.
מעבר לכך, סבר ביהמ"ש כי "כמובן כאשר מעורבים אב ובנו, יהיה תמיד קשר לנושא המשפחתי, אולם במקרה הנוכחי, הקשר אינו מרשים כקשר דומיננטי או עיקרי בסכסוך".
עוד בטרם הכניסה לגופו של עניין, באשר להצעת החוק ותוכנה, הרי שחשוב להבין, כי קביעתו זו (האחרונה) של ביהמ"ש, לפיה, לביהמ"ש יהא שק"ד בדבר אופיו של הסכסוך ומידת הקשר שלו לנושא המשפחתי, הינה בעייתית ביותר, שכן הדבר עשוי להוביל לחוסר וודאות. ביהמ"ש יידרש לשקול בכל מקרה, באם הקשר של הסכסוך לעניין המשפחתי הינו דומיננטי אם לאו, מה שמסתמן כקריטריון סובייקטיבי ובעייתי.
אם כן, פסק הדין שניתן בפרשת לוצאטו קובע כי עפ"י תכלית החקיקה, לא ניתן לראות בתאגיד משפחה ואדם לא יוכל לראות בתאגיד את משפחתו. זהו עניין אחד.
הצעת החוק
הצעת החוק, אשר באה לעולם, כאמור, בעקבות פסה"ד בפרשת לוצאטו, עוסקת בתובענות הנוגעות לענייני בוררות שהוגשו עקב סכסוכים משפחתיים-עסקיים, כשצד לתובענה הינו תאגיד. עפ"י הצעת החוק, תביעות מסוג זה לא יידונו עוד בביהמ"ש לענייני משפחה. זהו עניין לגמרי אחר. זהו היבט צר, שמתמקד בתובענות הנוגעות לענייני בוררות בלבד.
יש להדגיש, כי קביעתו של ביהמ"ש בפרשת לוצאטו לא היתה כה גורפת ומרחיקת לכת. קביעתו של ביהמ"ש עסקה בכך שתאגיד אינו בן משפחה וכן הוחלט כי אותו מקרה ספציפי לא יידון בביהמ"ש לענייני משפחה. בפני ביהמ"ש הונחה בקשה למינוי בורר עפ"י סעיף 8 לחוק הבוררויות וביהמ"ש מצא לנכון למנות בורר בעניין זה.
מה עשו יוזמי ומנסחי הצעת החוק? – יצרו כלל לפיו כל התביעות הנוגעות לענייני בוררות, כשצד לתובענה הינו תאגיד (בסכסוך משפחתי-עסקי), לא יידונו עוד בביהמ"ש לענייני משפחה, אלא יופנו ל"ביהמ"ש המתאים". זו בוודאי לא היתה פסיקתו של ביהמ"ש בפרשת לוצאטו. זוהי אולי התוצאה הרצויה בידי יוזמי ומנסחי הצעת החוק. זה בוודאי לא מיישם את פסיקת ביהמ"ש.
הצעת החוק – ביקורת
הצעת החוק מאוד בעייתית. האם כל סכסוך הנוגע לחוק הבוררות בו מעורב תאגיד והסכסוך נושא אופי משפחתי-עסקי, לא יידון עוד בפני ביהמ"ש למשפחה? מדוע? מדוע אין עוד ביהמ"ש לענייני משפחה הערכאה המתאימה לבירור אותן תובענות? האם רק כאשר משני צידי המתרס יהיו תאגידים המנוהלים בידי בני משפחה, לא תידון התביעה בפני ביהמ"ש לענייני משפחה או שדי בכך שאחד מבעלי הדין הינו תאגיד?
הצעת החוק אינה ברורה דיה ומתייחסת להיבט צר אחד בלבד והוא – בהקשר של סכסוכים בעלי אופי משפחתי-עסקי – רק תובענות הנוגעות לחוק הבוררות.
וכאן, עולה שאלה בוערת – מה יעלה בגורלן של אותן תובענות בעלות אופי משפחתי-עסקי, בהן תאגיד הינו צד לתובענה, אך אינן נוגעות לחוק הבוררות? מה ניתן יהא ללמוד מהצעת החוק הספציפית כ"כ לגבי כלל המקרים?
מנסחי הצעת החוק סברו כי הצעת החוק תיצור וודאות רבה יותר בקרב בעלי הדין, אשר ייפנו לבימ"ש המתאים יותר לדון בתובענות הקשורות להליכי בוררות ביניהם. הצעת החוק הנ"ל איננה מייצרת את אותה וודאות ופסה"ד בפרשת לוצאטו לא יצר כלל כה גורף, כפי שמנסה ליצור הצעת החוק.
לכתבה ב"כלכליסט" מיום 18.5.2009 – "הצעת חוק בוררויות עסקיות יוצאו מביהמ"ש למשפחה"
