חוק הסדר התדיינויות – החוק החדש – יתרונות וחסרונות

במידה ולא יצלח ההליך, הרי שבחלוף 45 יום, יוכלו הצדדים להגיש תביעותיהם לערכאה אליה הוגשה הבקשה ליישוב סכסוך. פרק זמן ניתן להארכה בתנאים מסויימים.

ללא ספק רעיון מבורך, כאמור, וניסיון אמיתי לצמצם את הצורך בקיום התדיינות משפטית. אלא מאי, היישום בעייתי ביותר ויתכן שבמקרים רבים, בהם הסכסוך חריף ואין סיכוי להשכנת שלום בין הצדדים עם אפשרות לשיח, אזי, החוק החדש, במתכונתו הנוכחית, יגרום להסלמה מיותרת. במה דברים אמורים?

חשוב להבין, כי קיימת קשת רחבה של מקרים, שבהתקיים אחד מהם או יותר, יהא זה אך מאתגר עבור הצדדים לשבת יחד באותן פגישות מהו"ת, המחוייבות עפ"י החוק החדש. הכוונה למקרים הבאים (ואין זו רשימה סגורה): בגידה מוכחת של מי מהצדדים, אלימות במשפחה (נראה חסר סיכוי), הברחות רכוש (שבמקרים רבים מתפרשות כ"בגידה" של ממש), נתק וריחוק של שנים (פיזי ו/או נפשי) – שאינם מאפשרים עוד כל שיח. אם כן, במצבים אלו, יהא קושי רב ב"הושבת" הצדדים יחד באותו החדר וסביב אותו שולחן, בעל כורחם.

לשם ההשוואה, כאשר מחליט זוג לפנות להליך של גישור, קיימת ביניהם הסכמה באשר להליך, לדרך וכו' וכך מתאפשר שיח אמיתי, שיסייע בהבנת האינטרסים והצרכים האמיתיים של כל צד, על מנת להגיע להסכם שיהא נכון ביותר עבורם. מילת המפתח היא "הסכמה". לעומת זאת, החוק החדש מייצר "כפייה" של "הליך בירור" על הצדדים, שיתכן ויהיו מקרים, בהם יהא הדבר מנוגד לרצונם של שני הצדדים גם יחד או לכל הפחות לרצונו של מי מהם.

רעיון נוסף שעמד בבסיס החוק היה לעזור לצד החלש, שלא פעם נעדר את היכולת הכלכלית לשאת בעלויות הכבדות הכרוכות בניהול הליך גירושין ממושך, שלעיתים מתנהל במספר ערכאות במקביל. אולם, החוק במתכונתו והתקנות הנלוות לו, עשויים להוביל לפגיעה דווקא בצד החלש, שיידרש לסעדים זמניים ב"תקופת ההקפאה" – התקופה בה יוקפאו ההליכים, נוכח קיומן של פגישות המהו"ת. מדובר על סעדים של מזונות זמניים, משמורת זמנית וחלוקת זמני השהייה, עיכוב יציאה מן הארץ, עיקולים, מניעת דיספוזיציות ועוד ועוד. התקנות מאפשרות הגשה של בקשות לחלק מן הסעדים הזמניים, אך זאת במתכונת מצומצמת בלבד ובאופן תמציתי ולא ממצה.

עד לכניסת החוק לתוקף, ניתן היה להגיש כתבי תביעה מלאים, המתארים את העובדות לאשורן, עם פירוט הסעדים הדרושים, נוכח המצב המשפטי הרלוונטי לעניין. לאחר כניסת החוק לתוקף, משך תקופת הקפאת ההליכים, יוכלו הצדדים לעתור לקבלת סעדים זמניים במתכונת "חירום" בלבד, באופן שלא באמת יאפשר להם את יומם בביהמ"ש או בביה"ד והדבר עשוי לגרור פגיעה משמעותית הן בזכויות דיוניות של הצדדים שהן זכויות יסוד והן בזכויות הילדים והצדדים למזונות, זמני שהייה עם הילדים, שמירה על זכויות קנייניות ועוד.

אם כן, לזוגות שעוצמת הסכסוך ביניהם אינה גבוהה, אני אכן סבורה שמדובר בדרך נכונה וכמגשרת משך שנים רבות בתחום דיני המשפחה, אין ספק, כי דרך המלך היא דרך של הידברות, דרך של שלום ופתרון בעיות. אותם זוגות יוכלו לבחור לסיים ענייניהם בגישור מחוץ לביהמ"ש, בהסכמה, ביעילות ובפשטות. יתרונות הגישור הם רבים – חסכון ניכר בזמן ובעלויות, מינימום של פגיעה לילדים, תקשורת טובה יותר בין הצדדים בעתיד לבוא, שליטה על התהליך וקבלת החלטות באופן עצמאי, מימוש הצרכים של שני הצדדים באופן המיטבי ועוד יתרונות רבים, שבאים לידי ביטוי גם בתהליך עצמו.

אולם, כאשר עסקינן בזוגות המצויים בעימות חריף ואין כל אפשרות לשיח אמיתי ביניהם, לפחות לא בשלב הראשוני, החוק החדש יגרום להימשכות מיותרת של ההליכים, הוצאת משאבים נוספים ופגיעה בילדי הצדדים ובצדדים עצמם. לכך בוודאי לא התכוון המחוקק, עת שנחקק חוק הסדר התדיינויות.

לסיכום, המטרה שבבסיס החוק מבורכת. לגבי היישום בפועל, עוד מוקדם לומר. אנחנו בפתחו של עידן חדש. נדמה שיש מקרים בהם החוק שנחקק יקדם פשרות וימנע מלחמות. אולם, במקרים המורכבים והמאתגרים יותר, מצב הדברים יורע לדעתי, ההליכים יימשכו יתר על המידה, יתייקרו והתוצאה הסופית תהא פחות נכונה לצדדים המתדיינים ולילדיהם, שטובתם תיפגע.