מהפכה בדיני מזונות הילדים בישראל

וועדת שיפמן ממליצה לקבוע נוסחה פשוטה בחוק, אשר תמנע חיכוכים עתידיים סביב סוגיית מזונות הילדים. דמי המזונות ייקבעו עפ"י מספר פרמטרים, ביניהם – מספר הילדים, הכנסות הצדדים ונטל חלוקת שהות הילדים עימם. אם כן, אב השוהה זמן רב יותר עם ילדיו, ישלם מזונות מופחתים, אם בכלל, שכן ממילא נגרמות לאב הוצאות בזמן שהיית הילדים עימו ואין לחייבו חיוב כפול.

עפ"י הוראות הדין העברי, עד גיל 6 – קיים חיוב אבסולוטי על האב לשאת במזונות ילדיו. מגיל 6 עד גיל 15, הנטל על האב הוא אבסולוטי לעניין הצרכים ההכרחיים ויתר ההוצאות, מדין צדקה, יושתו באופן שווה על ההורים. מגיל 15 עד 18 – המדובר במזונות מדין צדקה והחיוב יתחלק באופן שווה בין האם לאב. הוועדה ממליצה לבטל החלוקה הנ"ל בעת קביעת מזונות הילדים וכן להעלות את גיל המזונות מגיל 18 לגיל 21 שנים.

הדין הנוהג כיום אינו תואם עוד את מציאות החיים העכשווית. בעבר, נהגו האבות לפרנס המשפחה והילדים, בעוד שהנשים נותרו בבית וגידלו את הילדים. כיום, יותר אבות מעורבים בגידול ילדיהם, נשים רבות יוצאות לעבודה ומשתכרות אף למעלה מהאבות. המציאות נשתנתה.

בבסיס המלצות הוועדה מונח הרעיון של החלת אחריות הורית משותפת לסיפוק מזונות הילדים, תוך התחשבות בהכנסות ההורים וחלוקת נטל שהיית הילדים אצל מי מהם. האחריות לסיפוק צרכי הילדים, תהא מונחת על כתפי שני ההורים גם יחד. כך, באם משתכרים הצדדים שכר דומה וחלוקת זמני שהיית הילדים אצלם הינו כמעט שווה, הרי שיתכן שלא יהא כל תשלום מזונות בעבור הילדים. כל אחד ידאג להוצאות הילדים בזמן ששוהים הם אצלו. במצב דברים זה, הרי שיתכן אף תשלום מזונות הילדים ע"י האם לידי האב.

יחד עם זאת, חשוב לזכור, כי גם במצב הנוהג כיום, נושאות נשים בנטל פרנסת ילדיהם, שכן לרוב, אין במזונות המשולמים בעבור הילדים, כדי לכסות את כלל הוצאותיהם. קבלת המלצות הוועדה, תוביל, במקרים רבים, להפחתת הנטל המוטל על כתפי האב, הנושא כיום, "באופן רשמי" לפחות, במזונות הילדים – לבדו.

כיום, קיים חוסר וודאות באשר לפסיקת מזונות הילדים ע"י ביהמ"ש. למעשה, אין אחידות בפסיקות השופטים וכל מקרה נדון לגופו עפ"י נסיבותיו. הבסיס לחישוב ופסיקת מזונות הילדים נסמך על מספר פרמטרים – צרכיהם ההכרחיים של הילדים בסך של 1,250-1,350 ₪ לחודש, מדורם (אחוז משכר דירה ריאלי או משכנתא – משתנה עפ"י מספר הילדים) והוצאות מדורם (עפ"י אותו אחוז). לכך מתווספות מחצית מהוצאות החינוך ומחצית ההוצאות הרפואיות החריגות.

במצב הדברים הנוכחי, מוגשות תביעות מזונות למכביר – דבר המוביל לעומס רב במערכת המשפט. כמו"כ, קיימת פגיעה ממשית בילדים, אשר נאלצים לא פעם להמתין חודשים מספר עד לפסיקת מזונותיהם בידי ביהמ"ש, בזמן שניטשות מחלוקות בין הוריהם. אולם, בהינתן נוסחה כלכלית פשוטה ונוחה לחישוב, ניתן יהא לחשב באופן מיידי את מזונות הילדים והתקווה הינה כי יתייתר הצורך בהגשת תביעת המזונות. יחד עם זאת, בהיעדר הסכמה בין הצדדים, עולה ביתר שאת שאלת האכיפה של תשלום המזונות, אם טרם ניתן פסק דין של ערכאה שיפוטית מוסמכת.

הצעה נוספת שמצאה מקומה בדו"ח הוועדה, היתה העברת הסמכות לדון ולהכריע בעניין מזונות הילדים לרשם ביהמ"ש לענייני משפחה. ערכאת הערעור על החלטת הרשם תהא ביהמ"ש לענייני משפחה. כיום, מוגש הערעור על החלטות ביהמ"ש לענייני משפחה לביהמ"ש המחוזי, שבמרבית המקרים בוחר שלא להתערב בהחלטת הערכאה דלמטה. וכך, נדחים לא פעם ערעורים בענייני מזונות, אף שמדובר במקרים לא פשוטים, אין האב מסוגל לעמוד בנטל הכספי, אשר הוטל עליו.

וועדת שניט, אשר המליצה לבטל את "חזקת הגיל הרך" ולהחליפה ב"אחריות הורית משותפת", הציגה מסקנותיה בטרם הוצגו מסקנות וועדת שיפמן. ארגוני נשים רבים קראו לראש הממשלה ולשר המשפטים, שלא לבטל את "חזקת הגיל הרך", בטרם ייבחנו מסקנות וועדת שיפמן בעניין מזונות הילדים, שכן עשוי הדבר לגרור פגיעה חמורה בילדים ובפרנסתם. ואולם, מסתמן כי אין לביטול החזקה ויצירת "אחריות הורית משותפת", כדי לפגוע במזונותיהם של הילדים.

מסקנות וועדת שיפמן, שבבסיסן אחריות כלכלית משותפת לפרנסת הילדים, משתלבות היטב עם מסקנות וועדת שניט, הדנות ביצירת אחריות הורית משותפת בכל הקשור לגידול הילדים. אם כן, החלת מסקנות שתי הוועדות גם יחד, עשויה להוביל למהפכה של ממש, אשר תפחית באופן ניכר את כמות התביעות שיוגשו בענייני מזונות ילדים ומשמורת. הדבר יוביל להפחתת העומס בו נתונה מערכת המשפט, להפחתת המחלוקות הניטשות בין ההורים ולהקטנת הפגיעה בילדים הקטינים. בהחלט מהפכה מבורכת.